אודות

ניר טויב (26 בינואר 1965 – 5 בפברואר 2013) היה יוצר ובמאי סרטים דוקומנטריים. במהלך חייו יצר כ-40 סרטי תעודה, בהם הביא לצופים את המציאות בישראל על כל גווניה. ברבים מסרטיו הציג טויב פרשות ציבוריות וביטחוניות שנויות במחלוקת במבט ביקורתי בלתי-מתפשר. טויב האיר בסרטיו באופן חושפני וביקורתי כמה מן הפרשות הצבאיות המעצבות את חיינו – את רשומון הקרב בחווה הסינית, הפצצת הכור העיראקי ומלחמת לבנון השנייה. בכל סרטיו הוא ראה והבליט את היסוד האנושי מול המבנה המערכתי בליבם של המיתוסים והאתסוים המרכיבים את החברה הישראלית.

סרטיו של טויב הוקרנו בפסטיבלים ברחבי העולם וזכו בפרסים בישראל ומחוצה לה. הסרט "תמוז", שהפיק וביים עבור הערוץ הראשון, על הפצצת הכור הגרעיני בעיראק, זכה להכרה בהכרה בינלאומית רחבה: במרץ 2008 נבחר הסרט לאחד מסרטי התעודה באורך מלא הטובים בעולם במסגרת ECU- פסטיבל סרטים לקולנוע אירופאי עצמאי בפריז.בנוסף, ״תמוז״ היה בין חמשת המועמדים לסרט ההיסטורי הטוב בעולם במסגרת פסטיבל BANFF בקנדה. בספטמבר 2008 הסרט נבחר כסרט התיעודי באורך מלא הטוב ביותר בפסטיבל הסרטים בלוס אנג'לס. "תמוז", וגם-כן הוכרז כאחד מעשרת סרטי ההיסטוריה הטובים בעולם לשנת 2008. התואר ניתן לסרט בכנס העולמי היוקרתי של סרטי ההיסטוריה "History Makers", שנערך במנהטן, ניו יורק. בשנת 2011 הוענק לטויב "פרס אמנות הקולנוע" מטעם משרד התרבות והספורט.

גם-כן, טויב הוביל את מאבק ארגוני היוצרים עם גופי השידור ובראשם ערוץ 1, על עצם הזכות להפיק ולשדר. סרטו שובר המיתוסים "אשמה ותהילה", נבלם על הסף בגלל אי-רצון לגעת בקרבות הגדולים שבהם הוקז דם לשווא – מקרב המתלה ועד גבעת התחמושת. בסרטו ״ממלכת הסוד״ המציג התנהלות רשלנית ותמוהה של הפרקליטות ושל הממונה על הביטחון במשרד הביטחון (מלמ"ב). נלחם טויב מול הצנזורה על הקרנתו עד הדקה ה-90. תחילה הסרט נפסל להקרנה בפסטיבל הקולנוע בירושלים על-ידי הצנזורה הצבאית, ונדרש מאבק עיקש לשחרורו. לבסוף, לאור הדברים הוגשה עתירה שאליה הצטרפו ארגוני היוצרים וגופי השידור שהשתתפו בהפקת הסרט, זכיינית ערוץ 2 רשת וערוץ 8. והוחלט בא-כוחם של העותרים, לבין המשנה לפרקליט המדינה, עו"ד שי ניצן, להתיר את הקרנת הסרט בפסטיבל הקולנוע בירושלים ובטלוויזיה.

העולם הוא כדור – בנוסף ליצירה הביטחונית הענפה, טויב אשר אהב ספורט ואדם, עשה סרטי תעודה רבים בהן משחק הכדורגל משמש אנלוגיה למציאות פוליטית. מהבולטים שבניהן: "מונדיאל בשפרעם" – עליו נכתב ״בסרטו טויב הצליח להמחיש היטב את האווירה בשפרעם. הצילומים והמוסיקה הזכירו סרטים איטלקיים נפלאים, וההתמכרות של שפרעם לכדורגל הלטיני עברה את המרקע היטב, באורח משכנע ונוגע ללב… ואני מצפה בקוצר רוח לסרטים חדשים של הבמאי המוכשר הזה״. על ״סיפור באופסייד״ כתב העיתונאי ניר קיפניס ״סרט מומלץ לכל ישראלי, גם אם אינו חובב כדורגל מושבע״.

טויב הוא נצר למשפחת אהרונסון המפורסמת מזיכרון יעקב, מייסדי מחתרת ניל"י, אחד מסרטיו האחרונים (אשר לא זכה לסיים) הוא ״הארונסונים״. בסרטו טויב מתעד את ניסיונותיו הכושלים להשיב לו ולמשפחתו את נכסיה של משפחתו המפורסמת, שהופקעו מהם,על-ידי קרן אהרונסון. וגם עושה ״קצת סדר״ בנכסי צאן הברזל של הישוב היהודי בישראל.

טויב היה חדשן ולוחמני גם בניהול המחלה שלו. אותה הוא תעיד בימיו האחרונים בסרט ״בחרת בחיים״ (שגם אותו לא זכה להשלים). כשהתחיל לעבוד על הסרט, רשם בסינופסיס ״אני, בראש ובראשונה, תחקירן סקרן, במאי שקורא תיגר על המוסכמות ומפיק נחוש שלא מקבל לעולם 'לא' כתשובה. אם כך פני הדברים, עליי לצאת למסע אדיר של הפקת חיי מחדש ולא לסמוך אלא זולת על עצמי״ .וכיאה למשימה זו הוא ניהל את הטיפול במחלה באופן שוטף, העסיק רופאים וחוקרים בהתאמת תרופות למקרה הפרטי שלו, וקבע למעשה את אופן הטיפול בו. בכך, לא רק שהכפיל את תוחלת חייו עם המחלה, אלא שמר על עצמאות עד ימיו האחרונים. הוא עורר השראה לא רק ביכולת העמידה הנפשית שלו במשברים שעל הדרך, אלא היה דוגמה חיה לאופן שבו ידע ושימוש מושכל בו יכולים לשפר תפקוד ולהאריך ימים.